דרכי טיפול במניעת ניכור הורי

במאמרו של השופט בדימוס פיליפ מרכוס " ניכור הורי וסרבנות קשר: כיצד למנוע כשלון קשר בין ילד להורה"

זיהוי התופעה

מכל אלה, המניעה היא עדיפה. מניעת סבל לפרט, וחסכון בהוצאות רפואיות ועלויות טיפול, רצויים מבחינת הציבור, בפרט כאשר המחלה גורמת לתוצאות חמורות בטווח הארוך. אך המניעה אפשרית רק לאחר שהגורמים המקצועיים הצליחו לפעªח את השלבים המוקדמים יותר.

המודל הרפואי יאפשר את העלאת המודעות בציבור לתופעה ולגורמיה, את זיהוי של אוכלוסיות בסיכון, את זיהוי הסימªים המוקדמים אשר מצביעים על התªהגויות אשר עלולות להוביל להתªגדות ילד לקשר עם הורה ולסירוב קשר מוחלט, ולבסוף לªקיטת צעדים למªוע את כשלון הקשר.

איתור מוקדם

איתור מוקדם הוא קריטי; לפי ד"ר מרדכי שרי, פרק הזמן שבין הסימªים הראשוªים של רתיעת 2 ילד מקשר עם הורה ועד הפסקה המוחלטת של הקשר הוא קצר מאוד –כ- 4-3 חודשים . חידוש הקשר לאחר מכן הוא קשה במיוחד, ובשל סיבה זו, זיהוי מוקדם והתערבות מיידית הכרחיים.

כשלון קשר: התנגדות, סרבנות, ניכור הורי.

על כך יש להוסיף את הגישה, המוטעית בעיªיי, שעד שיש ªיתוק מוחלט בקשר, ולפעמים גם אז, אין צורך להתערב (או שכל התערבות ªדוªה לכשלון). וקיימים עדיין מטפלים אשר מסרבים לקחת על עצמם לעזור לילד, אשר ªמצא בקו האש של ויכוח בעצימות גבוהה בין הוריו, עד שתהיה החלטה שיפוטית סופית לגבי משמורת וכדומה. התירוצים של מטפלים אלה כוללים רצון להמªע מ"זיהום" הראיות על קיום אשמה אצל מי מההורים, או חשש מפªי מªיפולציות של המטפל על ידי אחד ההורים, כדי שהטיפול והממצאים ישמשו ראיות במשפט. כשלון קשר הוא תיאור ªיטרלי, אשר איªו מטיל אשם שמשקף את העובדה שהקשר הטבעי בין ילד להורה לא מתקיים. החשיבות במיªוח ªטול אשם ªובעת מכך שהוא מוציא את המצב מהצורך בהכרעה שיפוטית בדבר סיבות העדר הקשר, ומאפשר להורים ולמערכות הטיפול, בתמיכה של החלטות שיפוטיות בדבר מעורבות הילד וההורים בטיפול לחידוש הקשר, לרכז את כל המאמצים בחידוש הקשר. הכווªה היא להווה ולעתיד, במקום מוªחים שיש עימם אשם ומחייבים דרישה וחקירה על מעשים ומחדלים מהעבר

3 רמות של ניכור הורי לזיהוי

לפי דרנל הורים מנכרים נופלים לתוך 3 קטגוריות מרכזיות:

אלה שעושים זאת באופן מודע ובזדון; הם יודעים שעושים דבר שאיננו הוגן, אך מחפשים נקמה ו"צדק", לעיתים בגלל עבר של התעללות בין- זוגית. הורים אלה עלולים להמציא טענות שווא של התעללות בילד.  אלה שעושים זאת בגלל פגם או הפרעה באישיות; הם לא רואים שמעשיהם בעייתיים. אין להם תובנה והם מטילים את האחריות לכשלון הקשר על על הילד או על ההורה האחר.

אלה שעושים זאת כבדרך אגב, כמעט באופן פסיבי: הם אינם מודעים להשפעות מעשיהם או מחדליהם על הילד, או שהם לא מבינים שסירובו של הילד לקיים קשר אינו דרך הולמת להתמודד עם סיטואציה קשה מאוד. בקבוצה זו נמצאים הורים אשר ברגע שהילד אומר שאינו רוצה ללכת אל ההורה האחר, יגידו שזה "זכותו" של הילד להחליט, ועל כן הם אינם מנסים לפעול כנגד הסירוב.

שמירת סף בלתי הולמת ומזיקה או ªיכור שבקטגוריות הראשונה והשלישית ניתנים, על פי רוב, למניעה, על ידי הדרכה נכונה; כאשר הרתיעה של הילד כבר החלה, יש צורך בהתערבות טיפול מיידית כאשר מופיעים הסימנים הראשונים. מאמר זה מציע חינוך ודרכי טיפול מתאימים.

הוכח ששמירת סף בלתי הולמת ומזיקה תוביל במקרים רבים לניתוק מוחלט של הקשר, כלומר, לניכור הורי מוחלט. אולם חומר צקצועי זה טרם הגיע לתודעת הציבור הרחב, או אפילו לאנשים שבמקצועותיהם נמצאים בקשר עם ילדים והורים. משום כך, המאמצים הטיפוליים והשיפוטיים מופנים לטיפול במשפחות בהן הניכור כבר קיים, וכמעט לא נעשה דבר כדי למנוע התפתחות ניכור הורי. חינוך והדרכה, בדבר קיום התופעה והנזקים שהיא גורמת, וכן זיהוי מוקדם של סימני שמירת סף כזו והתערבות, טיפולית ו/או שיפוטית מידיים, עשויים למנוע התדרדרות לניכור הורי.

מדוע צריכים למנוע כשלון קשר

לדברי אלה שמטפלים במצבים בהם החל הטיפול כאשר נצפו הסימנים הראשונים לקראת ניתוק הקשר, אך עדיין היה קשר כלשהו, ההתערבות הטיפולית הצליחה, אם בשיפור היחסים בין הילד להורה, ולפחות מניעת הידרדרות נוספת. הממצאים מדגישים את הצורך בהפנייה של הילד 15 והמשפחה לטיפול בשלבים המוקדמים של התהליך הבנת ההשפעות של ניכור, קצרות וארוכות הטווח, על ילדים הכרחית כאשר שוקלים האם, מתי וכיצד יש להתערב.

שמירת סף מזיקה וניכור הורי מהווים התעללות והזנחה

פגיעות בילד והזנחה לרוב חוסות תחת מונח "המטריה" של "התעללות בילדים", אשר הוגדרה על ידי ארגון הבריאות העולמי כ- "כל סוגי התנהגות פיזית ו/או רגשית פוגענית, התעללות מינית, הזנחה או טיפול רשלני או ניצול מסחרי ואחר, אשר מובילים לפגיעה, ממשי או פוטנציאלי, בבריאותו של הילד, בהישרדותו, בהתפתחותו או בכבודו, במסגרת מערכת יחסים של מחויבות, 19 אמון או כוח". עצימות גבוהה של עימות בין ההורים, שמירת סף מזיקה וסרבנות קשר צריכים להיות להחשב על . העובדים 20 ידי עובדים סוציאליים בקהילה, כולל אנשי הגנת הילד, כהתעללות רגשית והזנחה בתחומים אלה עשויים להיות האנשים הראשונים מחוץ למשפחה לראות את תחילת תהליך היווצרות כשלון קשר, כולל שמירת סף שלילית על ידי אחד מההורים והתנגדות של הילד לקשר. לכן במסגרת הכשרתם המקצועית, חשוב שהם ילמדו לשים לב לאפשרות של כשלון קשר וכן להתייחס להתנהגות הורית כזו כהתעללות.

במצבים מסוג זה, אחד ההורים עלול לנסות לקחת שליטה על הטיפול בילד, ומדיר את ההורה האחר וממידע על אבחונים וטיפולים. זוהי שמירת סף מנכרת וועלול להביא להפסקת הקשר של הילד עם ההורה המנוכר.

הממצא האמור, שהתוצאות עגומות יותר כאשר התגובות החלו בילדות המוקדמת יותר,נותן תמיכה לחשיבות של זיהוי מוקדם, התערבות ומניעה למען קבוצת הגילאים הצעירה יותר. יתר על כן, במחקר מעקב המשך התברר שההתערבות בגילאים של בית ספר יסודי הצליחה רק במיעוט של המקרים, וכי הסיכויים להצלחה גברו ככל שההתערבות מוקדמת והמניעה החלו כאשר הסרבנות הופיעה לראשונה.

סגירת תפריט