הצעות וחלופות להתמודדות

רצוי ששופטים שדנים בענייני משפחה ובני נוער יקבלו מידע והדרכה על תופעות שמירת סף וניכור הורי, ובפרט בנוגע לצורך לדין במהירות בבקשות בהן נטען כי אחד ההורים מפריע ללא הצדקה בקשר בין ילד להורה. לאור פרק הזמן הקצר – חודשים בודדים – בין ההופעה הראשונה של רתיעה בקשר ועד לסירוב המוחלט לפגוש את ההורה, יש לתת לתיקים מסוג זה קדימות. יש לעודד את השופטים להעזר ביחידת הסיוע מיד לאחר שמוגשת בקשה הטוענת לכשלון קשר. יחידת הסיוע היא גוף יעיל מאוד, מבחינת נגישות ומיידיות הבדיקה, כפי שמשתמשים בה כאשר יש טענה בדבר אלימות במשפחה. בפרט יש לה אפשרות להביא את ההורים להסכמות בדבר קשר ילד- הורה, תוך ניצול האמצעים הקיימים (קבלת עזרה מקרובי משפחה, ניצול מרכזי קשר, כיו"ב). יש גם לעודד את השופטים ליתן צווים ברורים וחד משמעיים לקיום קשר בתדירות הנחוצה, כבר בשלב ראשון, ואפילו, במקרה המתאים, במעמד צד אחד, כדי למנוע הדרדרות המצב, ולהצמיד לצווים איצומים ודרכי אכיפה למקרה של הפרת הצווים; וכן להפנות את הילד וההורים לטיפול

עורכי דין

כשהורה בא להתייעץ עם עורך דינו בסיגייה של התנהגות ילדו, אשר נראה שהוא אינו מעוניין בקשר עם אותו הורה, או שיש שינויים אחרים מדאיגים בהתנהגות הילד בכל מישור שהוא, עורך הדין שיש לו ידע בתחום יוכל לייעץ ללקוחו שיש לחשוש מפני שמירת סף מקלקלת יחסים או אפילו נסיון לנכר את הילד, וכי יש לפעול לאלטר לקבלת צווים נגד ההורה השני, בשני מישורים: האחד, צווים ברורים ומדויקים בנשא הקשר של הילד עם הלקוח, והשני, האוסרים כל דיבור או התנהגות שעלול להתפרש על ידי הילד כשולל את הלקוח כהורה אם למצמצם את רמת הקשר הנחוץ לילד. כמו כן, על עורך הדין לבקש מבית המשפט להורות להורים לקבל ביחד יעוץ והדרכה.

סגירת תפריט