כאשר הורי ילדים נמצאים בויכוח (גם כאשר הליכי הגירושין טרם החלו) ברוב המכריע של המקרים ילדיהם יסבלו מכך. ההורים עסוקים בויכוחם, ויש להם פחות זמן לספק את צרכיהם של הילדים. כאשר הויכוח מתפתח לכדי עימות, הילדים במקרים רבים מוצאים עצמם חשופים להתגוששות מילולית ופיזית; דבר זה מוריד את תחושת הביטחון והיציבות שלהם, ויתכן כי 3 ימצאו עצמם בוחרים צד לויכוח, או שיגוייסו על ידי אחד ההורים כªגד השªי . הדבר מחריף כאשר ההורים ªפרדים, ויש עימותים משפטיים בין ההורים בשאלות כגון משמורת וביקורים, ומי 4 יחליט את ההחלטות עבור הילדים . לעיתים הילד נמצא בקונפליקט נאמנויות, והוא מרגיש שהוא צריך לבחור צד, כדי להפסיק את המאבק הפנימי שלו. ילדים רבים שנקלעים למצבים אלה, ובמיוחד במקרים של עימות בעצימות גבוהה בין ההורים, מפסיקים לראות את ההורים. זהו כשלון קשר failure Contact . תופעת כשלון הקשר קיימת מימים ימימה. כפי שיתואר להלן, יש מגוון של גורמים לכשלון הקשר, חלקם שנובעים ממעשי ההורים או אחד מהם (דחיית הילד על ידי הורה, או שכנועים או ניצול תמימותו של הילד), ואחרים מתוך החלטת הילד אשר היא תגובה לסכסוך בין ההורים, אך איפה תוצאה של דברי ההורים או מי מהם. השימוש במושג ªיכור הורי Alienation Parental לתאר מצבים אלה הפך פופולרי בסוף שנות ה- 5 80 למאה הקודמת, כתוצאה מעבודתו של ריצ'רד גארדªר , אשר תיאר ניכור הורי במונחים של

סינדרום. ניכור הורי, כלומר, מעשה רצוני של אחד ההורים המכוון לניתוק הקשר בין הילד להורה השני, מתאר נכון חלק מהמקרים של כשלון קשר. אולם למרבה הצער ישנה נטייה בציבור הרחב, וגם בקרב מטפלים ומשפטנים, לכנות כל מקרה של כשלון קשר כניכור הורי; דבר זה מביא להעצמת קונפליקטים, לחץ בלתי נסבל על ילדים, ובזבוז זמן ואמצעים להורים ולמדינה. ישנה בחינה מדוקדת יותר של מצבים של כשלון קשר במאמרם של Steven Friedlander & Marjorie Gans Walters: When a Child Rejects a Parent: Tailoring the Intervention to Fit the Problem 6 , שם הדגישו את הצורך באיתור גורמי סרבנות הקשר, ובנו רשימה של הסוגים השונים של סרבנות:

"טיפולוגיות של מקרים שבהם ילד מתנגד או מסרב לקשר עם הורה

הזדהות (קרבה והתאחדות)

ניכור קלאסי

התרשתות

התרשתות + ניכור

התרשתות+ ניכור + התרחקות

התרשתות + התרחקות

ניכור + התרחקות

התרחקות

הזנחה ו/או התעללות על ידי ההורה הנדחה

כשלון קשר

כשלון קשר הוא תיאור ªיטרלי, אשר אינו מטיל אשם שמשקף את העובדה שהקשר הטבעי בין ילד להורה לא מתקיים. החשיבות במינוח נטול אשם נובעת מכך שהוא מוציא את המצב מהצורך בהכרעה שיפוטית בדבר סיבות העדר הקשר, ומאפשר להורים ולמערכות הטיפול, בתמיכה של החלטות שיפוטיות בדבר מעורבות הילד וההורים בטיפול לחידוש הקשר, לרכז את כל המאמצים בחידוש הקשר. הכווªה היא להווה ולעתיד, במקום מוªחים שיש עימם אשם ומחייבים דרישה וחקירה על מעשים ומחדלים מהעבר.

נדיר הוא שהורה יאמר במפורש לילד שאסור לו להיות בקשר עם ההורה השני. הסיבות להפסקת קשר ילד- הורה מצטברות בדרך כלל על פני פרק זמן. אבל בדרך כלל אחד ההורים, על ידי מילים או מעשים, הופך את האפשרות של הילד להינות מהקשר עם ההורה השני לקשה יותר, או שהוא מעודד את הילד, המעשים או במחדלים, לפתח עמדה שלילית בלתי מוצדקת כלפי ההורה השני ובני משפחתו.

שמירת סף הפוגעת בילד

מתוך תמ"ש 15-05-2 :

יש מקרים בהם שמירת סף מגבילה היא מוצדקת, לדוגמה, כאשר אחד ההורים ªמצא אשם בהתעללות ופגיעה בילד, וההורה האחר עומד על כך שהקשר יהיה תחת פיקוח של רשות הרווחה. Maladaptive ,כאשר היא משפיעה לרעה 12 לעומת זאת, שמירת הסף היא בלתי הולמת ומזיקה ,ללא הצדקה, על איכות הקשר של ההורה האחר ורמת המעורבות שלו עם הילד . בשלב זה, די 13 בשתי דוגמאות: כאשר הורה מעביר את מקום מגורי הילד ללא ידיעת ההורה האחר וללא הסכמתו למקום מרוחק ממגורי ההורה השני, ובכך מצמצם או מונע קשר של הילד עם אותו הורה; וכאשר הורה מפעיל לחץ פסיכולוגי על הילד כדי שהילד יראה את הקשר עם ההורה האחר כפוגע בהורה עימו הוא גר רוב הזמן. נתייחס בהמשך לצורות אחרות של שמירת סף הפוגעת בילד.

לכן השאלה המתאימה איננה האם פעולות הורה מצמצמות את הקשר עם ההורה האחר, אלא: האם שמירת הסף במקרה המסויים היא הולמת ומטיבה, או שמא היא בלתי הולמת ומזיקה: האם היא משרתת את הצרכים של הילד, או מונעת מהילד את הקשר עם ההורה האחר שהוא זקוק לו למען התפתחותו הבריאה. מאמר זה יתרכז בעיקר כשלון קשר אשר נגרם על ידי שמירת סף מזיקה לילד, באשר היא איננה נחוצה לצרכי הילד, אלא משרתת רק צרכי ורצונותיו של ההורה המנכר, יחד עם רצונו להעניש או לפגוע בהורה המנוכר. במקרים אלה, השימוש במונח ניכור הורי נכון ומוצדק

רוחות של שינוי בבתי המשפט – הורות פותגנית כניכור הורי

על פי צ'ילדרס יש לעשות שימוש במונח "הורות פתוגנית" )"פתו" – חולי,
"גני"- גורם( המאופיינת בתסמינים שפרט גרדנר. ואכן, תסמונת "הורות פתוגנית", נכללה
במדריך האִ בחון הפסיכיאטרי, DSM החמישי, ומוגדת שם כהורות שעלולה לגרום להפרעות
אישיותיות ומחשבתיות בקרב הילד, מקרה בו הורה עושה שימוש בקרבון הילד וביצירת
מחשבות שווא על-מנת שהילד יתאים עצמו, לצרכים הרגשיים והפסיכולוגיים של ההורה
הפתוגני. במקרים אלו, הרי שלפנינו אבחון של התעללות פסיכולוגית בילד בשל קיומה של
הורות פתוגנית.

מדריך האִ בחון הפסיכיאטרי "DSM חמש" מתאר "הפרעת התקשרות תגובתית" כאשר ילד
אינו יוצר התקשרות וחיבור עם הורה. כאשר הרקע לכך הוא הורות פתוגנית של ההורה
האחר, בדרך כלל הפרעה זו תגרור 3 מאפיינם : א. שיתוק/דיכוי של התקשרות הילד עם
ההורה השני )צ'ילדרס בעמ' 58 ,259 ואילך, 292 ,)ב. 5 מאפיינים נרקיסיסטים בהתנהגות
הילד כלפי ההורה עימו אינו בקשר )שם בעמ' 119 ואילך, 292 :)1 .גרנדיוזיות – הילד מעל
ההורה, ההיררכיה מתהפכת. 2 .היעדר אמפתיה מוחלטת לכאב ההורה המנותק 3 .זכאות –
מגיע לי. תחושת כח מופרזת ודרישה שרצון הילד יוגשם על ידי ההורה המנותק )ההורה חייב
להשתנות, חייב להתנצל בפני הילד ו/או ההורה השני(. 4 .עליונות ויהירות של הילד. 5 .פיצול
)הורה אחד טוב מוחלט והורה אחר רע מוחלט(. ג. מחשבות שווא מקובעות/כפייתיות )שם
עמ' 293 :)הילד מחזיק באמונה שלא משתנה חרף קיומן של ראיות סותרות )דלוזיה( ולפיה
הוא קרבן להתעללות של ההורה המנותק. לעיתים מלוות תופעות אלו גם בחרדה פוביית של
הילד כלפי ההורה.

מתוך תלה"מ 19-02-49688

אומר להורים שלפניי כי מדובר ברעה חולה שרבים הממליצים להכניסה במפורש לגדר ההגדרות שבדי.אס.אם העתיד להתפרסם וכי אף ארגון הבריאות העולמי גם הכיר בתופעה ככזו הדורשת טיפול. מאליו ברור שאם ה- די.אס.אם החמישי אינו כולל ניכור הורי אך כולל הורות פתוגנית, לא יכול האב לומר כי אינו משתף פעולה באופן אקטיבי עד אשר רגשותיו לא יפויסו. מדובר בתופעה אשר בית המשפט אינו יכול ליתן לה יד, גם אם משמעות הדבר כפיית מניעת אי החוקיות על קטינה. שום בית משפט אינו רוצה להתעמת במישרין עם קטין ונוח לו גם הרבה לטפל בבוגרים. אלא שאני והמומחית לא רק בשל שאלת אי החוקיות שבהתנהגות הנערה, חלוקים האם עצם ההנחה לנערה לא רק מעצימה את תחושת ה"כל יכולת" שהיא חיה ורוב העוסקים בניכור הורי סוברים שחלק מטובת הקטין הקשורה בהכחדת התופעה נועדה אף ללמד קטין שיש גבולות ואין הוא "כל יכול", ובלשון הקטינים – "לא רק הוא מחליט עליו".

סגירת תפריט